27 חודשי מאסר למורשע בהסדר טיעון בגין גרימת מוות ברשלנות בת"ד (פ15950-05-11)

1. הנאשם הורשע על פי הודייתו בכתב האישום, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש בה נחבל אדם חבלה של ממש, שיבוש מהלכי משפט, אי מסירת פרטים בתאונת דרכים ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית.

2.   ביום 16.04.11 בשעה 17:20, או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב מסוג מיצובישי פג'רו מ.ר.

 90-093-51 (להלן: " הרכב") ועימו חמישה נוסעים נוספים, אחד מעבר למותר, בכביש מס' 1, מכיוון מזרח לכיוון מערב, בנתיב השמאלי ביותר מבין 3 נתיבים. כאשר הגיע לעקומה הפונה שמאלה, הסיט הנאשם את הרכב בחדות שמאלה, ללא כל סיבה והרכב התנגש בעוצמה במעקה הבטיחות השמאלי, הצמוד לנתיב הנסיעה השמאלי והתהפך (להלן: " התאונה").

כתוצאה מן התאונה הועפו אל מחוץ לרכב, חברו של הנאשם, משה חן ז"ל (להלן: " המנוח"), ובת דודתו מזל בן-נון ז"ל (להלן: " המנוחה") . מותה של המנוחה נקבע במקום והמנוח נפטר בבית החולים, אליו הובהל במצב קשה. שני ילדיה של המנוחה וחברתו של הנאשם, נחבלו.

הנאשם המתין במקום התאונה ופונה,  ביחד עם האחרים, לבית החולים באמצעות מד"א. ואולם עזב מיד את בית החולים, מבלי למסור את פרטיו ומבלי לקבל טיפול רפואי. בהמשך, כיבה הנאשם את מכשיר הטלפון הנייד שלו ונסע ללוד. למחרת היום, נסע הנאשם לתל אביב, שם פגש באחר שזהותו אינה ידועה, ועישן עמו סם מסוג חשיש, כפי שעשה גם יום טרםהתאונה וביום שלאחר מכן חזר הנאשם ללוד ושהה במבנה נטוש עד אשר נתפס על ידי המשטרה ביום 19.04.11 והובא לחקירה.

3. לאחר שהוחל בשמיעת הראיות וביום 24.5.12, הודיעו הצדדים לבית המשפט על עצם גיבוש הסדר טיעון ועל העברתו על פי הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה, לעיון משפחות המנוחים, על מנת לאפשר להם להביע את עמדתם. לאור זאת התבקשה דחיית הדיון, ובית המשפט נעתר לבקשה.

4. במועד הדיון הנדחה, 13.6.12, הודע לבית המשפט כי טרם התקבלה עמדה סופית של אחת ממשפחות נפגעי העבירה וכי נציגי המשפחה האחרת, מתנגדים להסדר הטיעון המתגבש בין הצדדים. לנוכח כך התבקשה דחיה נוספת, על מנת שהמאשימה תשקול את צעדיה בהקשר להסדר הטיעון והיה ותחליט כי יעמוד על כנו, יתאפשר למשפחת נפגע העבירה המתנגדת לעריכתו, למצות את זכויותיה, טרם יוצגו פרטיו לבית המשפט.

5. במועד דיון יום 28.6.12, הודע כי הסדר הטיעון עומד על כנו ואולם נתבקשה דחייה נוספת של הדיון, טרם הצגת פרטיו וזאת לבקשת אחת ממשפחות המנוחים, אשר התנגדה להסדר הטיעון, שכרה שירותיה של עו"ד ושקלה הגשת בג"צ.

6.  בישיבת יום 11.7.12, הוצגו לבית המשפט פרטי הסדר הטיעון. במסגרתו הוסכם כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום, יורשע על פי הודאתו והצדדים יעתרו במשותף להשתת 27 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ המאשימה ציינה בפני בית המשפט כי משפחת המנוח מתנגדת לעריכת הסדר הטיעון. כמו כן ציינה כי התקיימו עמם ועם באת כוחם פגישות, במהלכם פורטו בפניהם הנימוקים העומדים בבסיס הסדר הטיעון, נשמעו טענותיהם ולאורם אף נשקל מחדש עניין הסדר הטיעון. בסופו של יום הוחלט כי יעמוד על כנו.

עוד ציינה ב"כ המאשימה כי הסדר הטיעון הינו על דעת משפחת המנוחה אשר אף הביעה את עמדתה, שאין מניעה כי הנאשם לא ירצה עונש של מאסר כלל.

7. טרם שמיעת הטיעונים לעונש העידה ב"כ המאשימה מטעמה, את קרובי המשפחה של המנוח, אשר הביעו את התנגדותם לעריכת הסדר הטיעון ושיתפו את בית המשפט בכאבם, כתוצאה ממות המנוח.

8. הגב' אתי חן-נדף, אחות המנוח, הביעה מורת רוחה מאופן ההתנהלות בבית החולים, באשר לטענתה לא התאפשר לבני משפחת המנוח לזהותו, עקב כך שזוהה קודם לכן, על ידי משפחת הנאשם.

עוד הוסיפה ותיארה את דומיננטיות המנוח בחיי המשפחה ואת התחושות הקשות של האבל, האובדן והחלל שהותיר.

בנוסף תיארה את תחושותיה כי תקופת המאסר המוסכמת אינה הולמת ואינה ממושכת דיה, נוכח תוצאתה הקשה של התאונה והתנהלותו של הנאשם לאחריה תוך ניסיונותיו הנואלים להתחמק מעונש.

9. מר יחזקאל חן, אבי המנוח, תיאר כי חווה אובדן כפול ופתאומי בשל היות המנוח בנו, חברו לעבודה וממשיך דרכו בעסק המשפחתי המשגשג, אשר נאלץ לסגור מאז מותו של המנוח. עוד הוסיף כי המנוח היה הנצר היחיד לשושלתו, אשר נגדעה באיבה.

האב שיתף את בית המשפט בכאבו על התנהלות המשטרה וקולת העבירות אשר יוחסו לנאשם.

10. הגב' נילי חן, אם המנוח, הציגה לבית המשפט את תמונת המנוח ושיתפה אף היא בתחושותיה הקשות ואובדן הטעם לחייה. האם תיארה את הישגי המנוח בתחום המוזיקה, את האושר שהביא לחייהם, את מעורבותו ונוכחותו בכל פן בחייהם ואת הקושי הגדול שבהתמודדותה עם חסרונו ועם החלל הגדול שנפער.

האם הביעה תרעומת ואת תחושת חוסר הצדק אשר נתעוררה בה נוכח התנהלות הנאשם אחרי התאונה וקולת הענישה על פי הסדר הטיעון, בציינה כי גם בענישה של מאסר עולם לא יהא כדי לפצות על אובדן המנוח לנצח.